גונוריאה (זיבה)
גונוריאה הינה מחלת מין קלאסית. לפני מאה שנה המחלה היתה שכיחה אך כיום היא נדירה. מבין המחלות הידועות המועברות במגע מיני, היא העתיקה ביותר.

הגורמים לגונוריאה:
הגורם למחלה הינו חיידק gonococcus או Neisseria gonorrhoeae. הוא פוגע באברי המין, בשופכה, בחלחולת ובצוואר הרחם ולפעמים גם באיברים פנימיים אחרים. המחלה מועברת באמצעות מגע מיני וגם דרך קיום יחסי מין אורלי ואנלי. כאשר האם חולה בגונוריאה, קיים סיכון שהמחלה תעבור לעובר במהלך הלידה. אחת מהשפעות ההידבקות במחלה זו היא התפתחות דלקת הלחמית על רקע זיבה אצל הילוד. Gonococcus אינו מתקיים זמן רב מחוץ לגוף האדם לכן הידבקות שלא באמצעות יחסי מין בדרך כלל אינה סבירה.

תסמינים של גונוריאה:
זמן הדגירה של המחלה נע בין כמה ימים אצל גברים ועד עשרה ימים אצל נשים. תסמיני הגונוריאה הם:
•    תחושת כאב בזמן מתן שתן
•    הפרשות בצבע לבן צהבהב מהשופכה
•    כאב בבטן התחתונה (אצל נשים)
•    דימום מהנרתיק שלא בזמן הווסת (אצל נשים)

פעמים רבות, אצל נשים שנדבקו בגונוריאה, לא מופיעים התסמינים המוזכרים, וכאשר הם כן מופיעים, נוטים לייחס אותם לתסמיני פטרייה או דלקת שלפוחית השתן. לכן חשוב מאוד שלא להתעסק באבחון וטיפול עצמי, כי גונוריאה שלא טופלה כראוי יכולה לגרום לסיבוכים קשים כגון אפידידימיטס (או דלקת יותרת האשך) אצל הגברים, ואצל נשים לתהליכים דלקתיים ברחם או בטפולות. בלי טיפול רפואי, ה-gonococcus עלול להתפשט למפרקים, לעור ואפילו להתפשט עד למוח, ללב ולכבד.

אבחון, טיפול ומניעה:
האבחון של הגונוריאה נעשה במעבדה:
•    בשיטה בקטריולוגית: תרבית של הפרשות נרתיקיות
•    בשיטת תגובת שרשרת של פולימראז (PCR)
•    בשיטת Immunofluorescence

הטיפול בגונוריאה נעשה בשילוב תרופות נגד ה-gonococcus עם תרופות נגד כלמידיה, מכיוון שב-30% מהמקרים, הגונוריאה מלווה בכלמידיה. 

למניעת הידבקות יש להקפיד על קיום יחסי מין מוגנים על ידי:
•    שימוש בקונדום
•    הימנעות מיחסי מין מזדמנים
אם יש הפרשות מאברי המין (מהפין או מהנרתיק) יש לפנות מיד לרופא לאבחון מדויק של הגורם.
חייבים לעבור טיפול במקרה של הידבקות שני בני הזוג.
 
מחלות מין
כלמידיה
בידי האישה מופקד הפלא הגדול בעולם – לידת אדם. ולכן, חשוב מאוד לטפל בכל המחלות והגורמים המפריעים שיכולים לקלקל את התהליך העדין הזה. כלמידיה הינה אחת מן המחלות העלולות להזיק למהלך התקין של ההיריון.
הגורם לכלמידיה הוא חיידק כלמידיה Chlamydia trachomatis. החיידק פוגע באברי המין, בשופכה, בחלחולת, בצוואר הרחם ובעיניים.

הידבקות וסימפטומים:
המחלה מועברת בזמן קיום יחסי מין, גם במין אנלי. אין הוכחות להידבקות באמצעות מין אורלי. קיים סיכון שהתינוק יידבק בזמן הלידה והמחלה עלולה להתפתח אצל היילוד לכדי דלקת ריאות וקוניונקטיביטיס. כלמידיה אינה מתקיימת כלל מחוץ לגוף האדם לכן כמעט בלתי אפשרי להידבק בחיידק בחיי היומיום. זמן הדגירה של המחלה נע בין שבוע לשלושה שבועות.

תסמיני הכלמידיה הם:
אצל נשים:
•    דימום מהנרתיק שלא בזמן הווסת
•    כאב בבטן התחתונה
•    תחושת כאב בזמן מתן שתן
•    הפרשות מהנרתיק

אצל גברים:
•    הפרשות מועטות מהשופכה
•    תחושת כאב קל בזמן מתן שתן
אבחון, טיפול ומניעה:

במרבית המקרים, כלמידיה מתפתחת בלי הופעת תסמינים, גם אצל גברים וגם אצל נשים. הרבה פעמים, אי הופעת התסמינים גורם לאבחון מאוחר של הכלמידיה וכתוצאה מכך גדל הסיכון לסיבוכים.
כאשר כלמידיה מסתבכת היא עלולה לגרום לדברים הבאים:
•    דלקת הלחמית על רקע כלמידיה
•    דלקת אשכים ויותרת האשך
•    דלקות ברחם ובטפולות וכתוצאה מכך עקרות
•    דלקת מפרקים ריאקטיבית – דלקת השופכה, תעלת צוואר הרחם, עיניים ומפרקים
•    הפלות
•    פנאומוניה על רקע כלמידיה אצל העובר

במקרה של הידבקות חוזרת בכלמידיה הסיכון לסיבוכים גדל עוד יותר.
אבחון ראשוני של הכלמידיה נעשה על ידי בדיקת משטח אבל לצורך אימות ודאי של התוצאות משתמשים בשיטות אבחוניות מדויקות יותר, כגון: 
•    תגובת שרשרת של פולימראז (PCR)
•    Immunofluorescence
•    בדיקת ELISA

הטיפול הוא בתרופות נגד כלמידיה ובתכשירים נגד חיידקים. הטיפול התרופתי בדרך כלל משולב עם אימונותרפיה.
למניעת הידבקות יש להקפיד על קיום יחסי מין מוגנים על ידי:
•    שימוש בקונדום
•    הימנעות מיחסי מין מזדמנים
אם קיימות הפרשות לא שגרתיות, גרד או צריבה באזור אברי המין יש צורך לפנות לרופא לאבחון.
חייבים לעבור טיפול במקרה של הידבקות שני בני הזוג.


טריכומוניאזיס
טריכומוניאזיס הינה מחלה מסוכנת מאוד לאשה בגיל הפוריות בגלל הסיבוכים האפשריים שמובילים להפרעות במהלך ההיריון ואפילו למצב של עקרות.

גורמים:
זיהום זה נגרם על ידי טפיל שנקרא Trichomonas Vaginalis שפוגע בנרתיק אצל הנשים, ובבלוטת הערמונית ושופכה אצל הגברים. הידבקות בטריכומוניאזיס נגרמת בדרך כלל מקיום יחסי מין לא מוגנים. מקרי הידבקות על ידי מין אורלי כמעט ולא נצפו. מכיוון שטפיל זה יכול להתקיים במשך מספר שעות מחוץ לגוף האדם, יש סיכון להידבק בו גם שלא על ידי קיום יחסי מין. גם העובר יכול להידבק מאמו.

תסמינים:
זמן הדגירה של המחלה נע בין שבוע לחודש. לאחר מכן מופיעים סימפטומים האופייניים לטריכומוניאזיס:
אצל נשים:
•    הפרשות מהנרתיק, בדרך כלל בצבע צהבהב עם ריח רע
•    אדמימות וגרד באברי המין
•    תחושת כאב בזמן מתן שתן וקיום יחסי מין

אצל גברים:
•    סימפטומים של דלקת הערמונית במקרה של פגיעה בבלוטת הערמונית
•    תחושת כאב וצריבה בזמן מתן שתן
•    הופעת הפרשות מהשופכה

אבחון, טיפול ומניעה:
טריכומוניאזיס מסוכן בסיבוכים שלו, כגון:
•    ירידת מי שפיר מוקדמת
•    לידה מוקדמת
•    עקרות
•    התפתחות דלקת הערמונית אצל גברים

אבחון של טריכומוניאזיס נעשה על ידי בדיקת משטח במעבדה, בשיטת תגובת שרשרת של פולימראז (PCR) או על ידי תרבית.

הטיפול הינו תרופתי. 
למניעת הטריכומוניאזיס, כמו גם למניעת כל מחלת מין אחרת, יש להימנע מקיום יחסי מין לא מוגנים. אם קיים חשש להידבקות בטריכומוניאזיס, יש לפנות מיד לרופא. חשוב לציין שגם בן הזוג של החולה צריך לעבור טיפול.

סיפיליס (עגבת)
הסיפיליס מאוד מסוכן לבריאות האישה והוא עלול לפגוע בגוף האישה, להפריע למהלך התקין של ההיריון ולגרום נזק לעובר. 

הידבקות וסימפטומים:
המחלה נגרמת על ידי חיידק הטריפונמה והיא מועברת באמצעות מגע מיני. המחלה מתפתחת לאט ופוגעת באיברים הפנימיים ובמערכת העצבים. ברוב המקרים נדבקים מאדם חולה בשלב הראשוני של המחלה  המתבטאת בכיבים על אברי המין, החלחולת או בפה. הכיבים אינם כואבים. המחלה עלולה לעבור לעובר במהלך ההיריון. מחוץ לגוף האדם, הטריפונמה אינה יכולה להתקיים, ולכן הידבקות שלא באמצעות קיום יחסי מין היא נדירה.
זמן הדגירה של הסיפיליס הוא כחודש.

המחלה מתפרצת בשלושה שלבים:
השלב הראשון:
לאחר ההידבקות מופיעים כיבים שאינם כואבים הנקראים "שנקר". לאחר מספר שבועות, באזור הופעת "השנקר" גדלות בלוטות הלימפה ולאחר כחודש השנקר נעלם.

השלב השני:
מופיעה תפרחת חיוורת בכל הגוף, גם בכפות הידיים והרגליים. לעתים הפריחה מלווה בחום, בתחושה רעה וכאב ראש, נפיחות בבלוטות הלימפה בכל הגוף, נשירת שערות באזור הראש ובאזור אברי המין, ובאזור פי הטבעת מופיעות קונדילומות.

השלב השלישי:
מופיע לאחר כמה שנים מזמן ההידבקות ופוגע במערכת העצבים המרכזית ובמוח וכן באברים הפנימיים.

אבחון, טיפול ומניעה:
לא ניתן לאבחן סיפיליס רק על סמך התסמינים ולכן חייבים לערוך בדיקות דם מיוחדות.
הטיפול בסיפיליס מבוסס בעיקר על מתן אנטיביוטיקה.

הימנעות מהידבקות בסיפיליס הינה על ידי קיום יחסי מין מוגנים. במקרה של הידבקות, שני בני הזוג צריכים לעבור טיפול כדי למנוע הידבקות חוזרת. אדם שהתגלה אצלו סיפיליס חייב להודיע על כך לכל אלה שהוא קיים איתם יחסי מין כדי שגם הם יעברו אבחון, אפילו שהתסמינים הראשוניים אינם מופיעים אצלם.

קונדילומות
קונדילומה הינה מחלה שכיחה בקרב נשים וניתן לאבחן ולטפל בה ביעילות.

הידבקות וסימפטומים:
גורם המחלה הינו נגיף הפפילומה האנושי (HPV) והוא מאוד מדבק. הוא מועבר באמצעות יחסי מין וגינליים, אורליים ואנליים. קונדום לא תמיד מונע הידבקות מכיוון שכדי להידבק, מספיק לבוא במגע עם רקמה רירית של האדם הנגוע.
קונדילומה מופיעה בצורת יבלות ורדרדות על שטחים גדולים של העור וכן על הרירית, אברי המין ופי הטבעת. 
הקונדילומה נגרמת על ידי נגיף הפפילומה האנושי שקיים ביותר ממאה זנים שרק עשרה מתוכם גניטליות. הווירוס יכול להימצא ברוק ובשתן ולכן אפשר להידבק על ידי נשיקה או בצורה אחרת.

תסמיני המחלה אינם מופיעים מיד לאחר ההידבקות (זמן דגירה של המחלה הינו כמה שבועות) ולפעמים הם יכולים להופיע רק לאחר כמה שנים. אדם שהמערכת החיסונית שלו חזקה יכול להחלים בלי נטילת תרופות.
אבחון, טיפול ומניעה:

קונדילומה מופיעה בצורה של יבלת בגודל של כמה מילימטרים ועד לכמה סנטימטרים. אצל גברים קונדילומות מופיעות על הפין ואצל נשים בנרתיק, דגדגן, שפתיים, צוואר הרחם ובפתח השופכה.

קונדילומות יכולות להסב אי נוחות רבה כגון דימומים, וכן להפריע ללידה תקינה.
אבחון הקונדילומה הינו לפי תסמינים חיצוניים. הטיפול כולל הסרת היבלות וחיזוק המערכת החיסונית. הסרת קונדילומה נעשית על ידי קריוטרפיה, טיפולי לייזר, צריבה במחט חשמלית, אוזונוטרפיה ואלקטרו-קואגולציה.  אף שיטה אינה מבטיחה היפטרות מהמחלה מכיוון שכשהמערכת החיסונית חלשה, נגיף הפפילומה האנושי יכול להתעורר שוב
.